גזר דין בתיק ת"פ 21726-01-10

1.         הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן המייחס לו עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 + 382(ג) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); תקיפת בת זוג, עבירה על סעיף 379 + 382(ב)(1) בחוק; 2 עבירות איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק.

2.         מכתב האישום המתוקן עולה כי ביום ה-14/1/2010 בשעה 23:15 או בסמוך לכך, בעת ששהו בביתם, נכנס הנאשם לחדר בו שהתה מלי מיטרני (להלן: "המתלוננת"), בת זוגו מזה 11 שנים, ובעקבות ויכוח מתמשך בין הנאשם לבתה הבכורה מנישואיה הקודמים החל הנאשם צועק ומשתולל תוך שדרש מהמתלוננת להסתכל לעברו. משזו סירבה משך מעליה הנאשם את בשמיכה, תפס בצווארה, אחז בפניה ובהמשך הכה אותה הנאשם שתי מכות אגרוף בגבה. בהמשך, אגרף הנאשם את ידו, הניחה על ארובת עינה השמאלית של המתלוננת ולחץ את האגרוף. כמו כן השמיע הנאשם איומים כלפי המתלוננת כי "יעשה לה רע". כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת נפיחות מתחת לעינה הימנית ושריטה בלחייה השמאלית.

בהמשך לאמור לעיל, משהגיע למקום השוטר אור זלוטין (להלן: "השוטר אור") ולמרות שהתריע בנאשם לבל ייכנס לחדר בו שהתה המתלוננת, מאן הנאשם לשמוע להוראתו של השוטר אור ופתח את דלת החדר. כתוצאה מכך נאלץ השוטר אור לחצוץ בגופו בין הנאשם והמתלוננת.

עוד עולה מכתב האישום כי תאריך 7/5/2007 בשעות הצהריים ובשעה שאינה ידועה במדוייק למאשימה, ליד רחוב זרובבל בעיר נס-ציונה, הכה הנאשם את המתלוננת בבטנה באמצעות אגרופיו, זאת במהלך שיחה בין השניים. בהמשך לנסיבות אלו איים הנאשם על המתלוננת כי יהרוג אותה.

3.         בטרם נגזר הדין בעניינו, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, כאשר הוסכם כי לאחר קבלת התסקיר יטענו הצדדים טיעונים פתוחים לעניין העונש.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו בן בכור להורים גרושים. לאחר שבילדותו היה במשמורתה של אמו, עבר בגיל הבגרות להתגורר עם אביו, אך משלא הסתדרו החליט לנתק קשריו עם אביו ולשוב להתגורר עם אמו.

את המתלוננת הכיר במסגרת עבודתם המשותפת, כארבע שנים לאחר שזו התאלמנה והנאשם והיא חיו כבני זוג משך כ-12 שנים. למתלוננת בת כבת 21 מנישואיה הקודמים

וכן ילדה משותפת כבת 8 מהנאשם. מיסוד חייהם בנישואים נתקל בסירובה של המתלוננת.

לדברי המתלוננת, כפי שעולה מהתסקיר, משך כל מערכת היחסים עם הנאשם סבלה מהתנהגות אלימה שהפנה כלפיה ואשר באה לידי ביטוי בקנאות ורכושנות, איומים, השלכת חפצים ואף אלימות פיזית כלפיה. כאשר הביעה רצונה להיפרד מהנאשם לפני כחמש שנים, זאת בעקבות אלימות שהפעיל כנגדה, ניסה הנאשם לפגוע בעצמו ובהמשך קיבל טיפול תרופתי אנטי חרדתי.

שירות המבחן התרשם כי מדובר באישה אשר ספגה יחס עוין ואלים מצדו של הנאשם במשך תקופה ניכרת מחייהם המשותפים וכי התקשתה להציב לנאשם גבול.

עוד עולה כי מאז התלונה שהגישה כנגד הנאשם ומאז שנותק הקשר עימו חל שיפור ניכר בתפקודה ההורי והחברתי.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם חווה שינוי ניכר במצבו מאז הוגשה כנגדו התלונה ומאז שולב בטיפול ב"מרכז דולב". הנאשם הביע חרטה על מעשיו ונטל עליהם אחריות. הנאשם תופס את הגשת התלונה כנגדו כנקודת מפנה ואשר בעקבותיה החליט לקבל עזרה מקצועית. הנאשם תיאר יכולת לפתח תובנות באשר לדפוסי התנהגותו הבעייתית ומגלה מאמצים להעמקת מודעותו העצמית. הנאשם אף השתלב מחדש במעגל העבודה ושירות המבחן התרשם כי לא קיימת סכנה למתלוננת מכיוונו של הנאשם אשר הבין כי הקשר ביניהם היה בלתי מספק. הנאשם אינו שומר טינה למתלוננת על התלונה שהגישה כנגדו ונכון ומגוייס להמשך הטיפול שהחל.

עוד עולה מהתסקיר כי אף חוו"ד של הגורמים המטפלים ב"מרכז דולב" על הנאשם הינה חיובית, מגיע לפגישות אופן מסודר ומשתף פעולה עם המטפלים.

לאור כך המליץ שירות המבחן להעמיד הנאשם לפיקוח של שנה בפני השירות, כאשר הנאשם ימשיך בתנאי טיפול של "מרכז דולב". כמו כן המליץ על הטלת עונש צופה פני עתיד משמעותי ומציב גבול.

4.         בטיעוניו טען ב"כ המאשימה כי מעשיו של הנאשם, כפי שצויינו בכתב האישום המתוקן, הינם בבחינת מעשים להם חומרה יתרה. הנאשם עשה בגופה של המתלוננת כבגופו שלו והיכה בה ללא רחם. הנאשם אף היכה במתלוננת למרות שידע כי מצבה הבריאותי באותה עת היה פגיע.

עוד טען כי יש לתת את הדעת למקומות בהם בחר הנאשם להכות את המתלוננת, זאת בהתייחס לכך שהנאשם הכה באגרופים את בטנה של המתלוננת. לדבריו, בטנה של המתלוננת, מקום אשר נועד לנשיאת גידול ולנשיאת חיים, הפך מטרה לאגרופיו של הנאשם.

עוד טען כי אין התביעה מתעלמת מההליך והשינוי שחל בנאשם מיום הגשת התלונה כנגדו כפי שעולה מן התסקיר של שירות המבחן, אך יחד עם זאת אף מתסקיר זה עולה כי המתלוננת ספגה יחס עוין ואלים מצד הנאשם חלק ניכר מחייהם המשותפים. הנאשם התייחס למתלוננת ברכושנות וקנאות, השליך עליה חפצים, איים והפעיל אלימות פיזית. אף כאשר נתבקשה ע"י התביעה לערוך תסקיר קורבן עבירה לשם העברת תחושותיה ואורח חייה במחיצת הנאשם בפני ביהמ"ש, סירבה זו לעשות כן מחשש כי עול האחריות לענישה ייפול על כתפיה וכן כי הדבר יגרום נזק לבתם.

עוד טען ב"כ המאשימה כי אף פסיקת ביהמ"ש העליון קובעת כי יש מקום להחמיר עם בעלים מכים אף כאשר האישה הופכת להיות קורבן אילם למעשי בעלה.

לדבריו, במקרים של אלימות בתוך התא המשפחתי ישנם שיקולי ענישה נוספים, בהם עובדת הזירה המשפחתית זירה סגורה, ביישנית, נשים מתקשות להתלונן כנגד בני זוגן משיקולים שונים כגון ילדים, שיקולים כלכליים ובושה מהחברה.